ציטומגלו-וירוס

מהו ציטומגלו-וירוס (CMV):

ציטומגלו-וירוס (Cytomegalovirus) הוא וירוס ממשפחת ההרפס. רוב האוכלוסייה נחשפת לווירוס במהלך החיים, כאשר במרבית המקרים ההדבקה אסימפטומטית. הווירוס מהווה סיכון משמעותי במיוחד למטופלים מדוכאי חיסון, כמו מושתלי איברים או מושתלי מח עצם, וכן למטופלים עם דיכוי חיסוני, תינוקות שנידבקו תוך-רחמית, ונשים הרות העלולות להעביר את הווירוס לעובר.

שכיחות המחלה:

שיעור ההדבקה של CMV (סרופלרוולנס) משתנה בין אוכלוסיות ואזורים גיאוגרפיים, ונע בין 30% ל-95%. ההבדלים בשכיחות המחלה מושפעים מגורמים כגון: גיל, מצב סוציו-אקונומי, מיקום גיאוגרפי ומצב בריאותי. שיעור ריאקטיבציה גבוה בקרב מטופלים מדוכאי חיסון כגון מושתלי איברים.

בישראל אין נתונים מדויקים, אך מוערך כי שיעורי ההדבקה דומים למדווח במזרח התיכון.

הגורם למחלה:

הווירוס מועבר בין בני אדם דרך נוזלי הגוף (רוק, שתן, דם וחלב אם). ההדבקה מתרחשת במגע ישיר עם אדם נשא, במתן עירוי דם נגוע, או בהשתלת איברים מתורם נשא.

תסמיני המחלה:

• מטופלים בריאים (בעלי מערכת חיסונית תקינה) לרוב יהיו אסימפטומטיים. לעיתים עשויים להופיע תסמינים קלים המדמים מחלת חום חולפת, הכוללת: תשישות, חולשה, חום קל ומיאלגיה (כאבי שרירים).
• תינוקות עם הדבקה מולדת עלולים לפתח מגוון מומים מולדים, כולל: עיכוב התפתחותי, ליקויי שמיעה, פגיעה בראייה או בעיות במערכת העצבים המרכזית (מעורבות נוירולוגית).
• בקרב מושתלי איברים סולידיים או מח עצם, נגיף CMV עשוי להיות גורם משמעותי לסיבוכים לאחר ההשתלה. הנגיף עלול לגרום לזיהומים חמורים ומסכני חיים, כולל דלקת ריאות (פנאומניה), דלקת כבד (הפטיטיס) ודלקות במערכת העיכול והעיניים. בנוסף, זיהום CMV עלול להוביל לתפקוד לקוי של האיבר המושתל ואף לדחיית האיבר המושתל. על כן, מעקב צמוד וטיפול מניעתי או תרופתי הם חלק חיוני מהטיפול במושתלי איברים.
• מטופלים מדוכאי חיסון (בעלי כשל במערכת החיסונית) עלולים לפתח זיהום CMV פולשני, אשר יגרום לזיהומים חמורים ומסכני חיים. שיעור התמותה מהזיהום יכול להגיע ל-30% עד 50%, במיוחד ללא טיפול אנטי-ויראלי מותאם. תסמינים עשויים לכלול דלקות חמורות בריאות, בכבד, במערכת העיכול או בעיניים. לעיתים, הנגיף אף עלול לגרום לכשל רב מערכתי.
• נשים הרות לרוב יהיו אסימפטומטיות, אך קיים סיכון להעברה של הווירוס לעובר. הדבקה תוך- רחמית עלולה לגרום למומים מולדים או עיכוב התפתחותי.

אבחון:

אבחון זיהום CMV מתבסס בעיקר על בדיקות מעבדה, כוללות בדיקות סרולוגיות לזיהוי נוגדנים (IgM ו-IgG) בדיקות מולקולריות (PCR) המאפשרות לזהות את העומס הנגיפי בדם, שתן או נוזלי גוף אחרים. במקרים של חשד לפגיעה באיברים או איברים מושתלים, ניתן להיעזר בבדיקות דימות כמו רנטגן או CT כדי לזהות סימני דלקת. במקרים של חשד להדבקה תוך-רחמית, האבחון מתבצע ע"י בדיקת מי שפיר.

האבחון המדויק חיוני במיוחד בקרב אוכלוסיות בסיכון גבוה, ובפרט במטופלים לאחר השתלת איברים, לצורך מניעת סיבוכים והתחלת טיפול מוקדם ובהתאם לצורך.

טיפול ומניעה:

כיום אין חיסון מאושר ל-CMV והגישה הטיפולית מותאמת אישית. בעוד שמטופלים בעלי מערכת חיסונית תקינה אינם זקוקים בדרך כלל לטיפול תרופתי, מטופלים לאחר השתלת איברים ומטופלים מדוכאי חיסון נדרשים לטיפול אנטי- ויראלי למניעת סיבוכים מסכני חיים.

מעקב קליני ומעבדתי צמוד חיוני לזיהוי מוקדם של הווירוס והתאמת הטיפול בזמן. בכל שאלה לגבי אבחון או טיפול יש להתייעץ עם הרופא המטפל.

C-ANPROM/IL/LIV/0008